ההיסטוריה של כרטיסי הביקור
כרטיסי הביקור הופיעו לראשונה בהיסטוריה כחלק מהגינונים וכללי הטקס של מעמד האצילים באנגליה ובצרפת.
באותה עת לא היה נהוג להגיע לביקור ללא הודעה מוקדמת אלא אם כן הוזמן אותו אציל מראש, כך התפתח הנוהג של כרטיסי הביקור - Visiting Cards.
בדרך כלל משרת היה נשלח לביתו של אציל אחר, את הדלת היה פותח לפי מיטב גינוני הטקס המשרת של בעל הבית והמשרת היה משאיר שם כרטיסו של אדוניו עם שמו, לרוב היה כרטיס זה גם מעוטר בהבלטות ועיטורים יקרים שונים אשר היו מעידים על יחוסו הגבוה של בעל כרטיס הביקור.
כעבור זמן מה, היה אותו אציל מקבל כרטיס ביקור מהצד השני, שוב אל משרתו, קבלת כרטיס זה היה מעיין אישור, כי הלה ישמח לביקור מאותו אציל.
לעומת זאת אי קבלת כרטיס ביקור חזרה, או קבלת כרטיס ביקור בתוך מעטפה הייתה נחשבת כסירוב לפגישה או הזמנה.
השארת כרטיס הביקור עם פינה מקופלת הייתה מעידה כי לא משרת השאיר את כרטיס הביקור אלא האציל בעצמו.
טקס וגינון זה התפשט מהרה מאנגליה וצרפת אל שאר מדינות אירופה ואף אל ארצות הברית, כמובן שמכיוון שטקס זה כלל בתוכו משרת אשר קיבל את כרטיס הביקור, הוא היה נפוץ רק בקרב המעמד אשר החזיק במשרתים.
עם התפתחות מעמד הביניים והסתלקותו של מעמד האצילים מהעולם, עבר כרטיס הביקור שינוי והפך לכלי להעברת מידע בינאישי בין אנשי עסקים - בעברית ובשפות רבות הוא עדיין נקרא "כרטיס ביקור", אך באנגלית הוא שינה שמו ל Business Card,
קרי, כרטיס עסקי המתאר בצורה יותר מדויקת את יעודו החדש, כמו אז גם עכשיו מעיד הכרטיס על בעליו, בין אם האיש ובין אם העסק/חברה, ואת אותם עיטורי ייחוס ישנים החליפו לוגואים וכללי המיתוג של העסק/חברה.
תמונת כרטיס ביקור מהמאה ה-17 של עורך דין. (ויקיפדיה)
למרות שאין סבה למראית עין להשתמש עם כרטיסי ביקור, כיוון שניתן היום לשלוח פרטי התקשרות בקלות באי-מייל, נדמה כי כרטיסי הביקור נשארים איתנו כטקס עסקי חשוב, ממש כמו לחיצת היד העסקית (אשר מקורה בימי המלכים), הקידה היפנית המסורתית והשקת כוסות משקה בעת ארוחה חגיגית, כולם טקסים מימי עבר שניכנסו את התרבות המודרנית.
